1

כשהשחר עלה, נקראתי לעבודתי בדחיפות. תבינו, אני עובדת במשרד ובעבודה סודית, אם אני אקודם אני אהיה סוף-סוף מרגלת כמו המרגל המפורסם, ג'יימס בונד.

את הדברים אשר נאמרו במשרד לידי, כשהבוס שלי דיבר עם הסוכן הבינלאומי, אסור היה לי לשמוע, אבל מה לעשות, הסקרנות הרגה אותי ושמעתי כל מילה ומילה שנאמרה שם ועכשיו ברור שאסור לי לדבר על זה עם אף אחד, אחרת חיי יהיו בסכנה, כולל חיי האנשים הסובבים אותי.

כולי נסערת ומיד כשסיימתי את משמרת הבוקר, לקחתי את אופניי, ויצאתי לכיוון ביתי אבל לאחר נהיגה קצרה ראיתי זוג קשישים שרועים לצד הדרך, עצרתי את אופניי, לבדוק האם הם בסדר, וכמו שצפיתי היו מחוסרי-הכרה . מצאתי את הטלפון הקרוב ביותר למקום והתקשרתי לבית-החולים הקרוב כדי שישלח אמבולנס וכדי שיעזור לזוג הקשישים שנפגע קרוב לודאי מתאונת פגע-וברח. אחרי שהאמבולנס אסף את זוג הקשישים הפעיל את הסירנה ונסע מהר לבית-החולים, התקשרתי שוב, והפעם למשטרה על-מנת ליידע אותם שהיה תאונה, אך כשהשוטרים שאלו לשמי, נאלמתי דום, וכששאלו לשמי בפעם השנייה, אמרתי רק משפט שנזכרתי באותו רגע, שלפי דעתי היה מתאים ואמרתי " לפחות יש מלאכים אשר שומרים על החלשים", וסגרתי את הטלפון. לבסוף רכבתי לכיוון ביתי על-מנת לנוח לקראת משמרת הערב במשרד.

כאשר הגעתי למשרד, שמעתי את העובדים מדברים על החדשות האחרונות כנראה, יכלתי לראות את ההרגשה בפניהם כשהם שמעו את המשפט, ההרגשה שהם יכולים לעזור, והם אף-פעם לא עשו את זה, הם נתמלאו ברגש עז, ואמרו לי " מעניין מי הציל אותם, כי מי שהציל אותם חייב להיות עם לב פתוח ורחום ", הם אמרו לי את זה, מכיוון שאני במשרד הייתי בעלת לב קשוח ולא שעיתי להגיש עזרה ולא הייתי בעלת לב רחום וחנון.

אך רק אחד ידע מי עשה את המעשה הבל-יתואר

המשך יבוא...

עצות ותגובות יעזרו...

כל הזכויות שמורות לי ורק לי.